גוש קטיף: גוש קטיף היה גוש יישובים יהודיים ששכן בדרום רצועת עזה.הגוש כלל 21 התנחלויות בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל באלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. באוגוסט 2005 פונו ההתנחלויות על ידי מממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות.
התקפות טרור על הגוש:
כשפרצה האינתיפאדה בשנת 1987, היו יישובי הגוש ותושביו מטרה למאות התקפות טרור מצד הפלסטינים. בשנות השמונים היו אלה זריקות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מכוניות ישראליות בצירי הנסיעה ברצועה. בשנות התשעים, ירי והנחת מטעני חבלה נגד מכוניות ישראליות בציר התנועה וסכינאות בנקודות חיכוך בין הישראלים לפלסטינים. בשנת 2001 חלו תמורות ושינויים במאפייני הטרור. זאת כתוצאה מההערכות הנרחבת של צה"ל באמצעי מיגון וביטחון בישובים ובצירי התנועה. משנים אלו ועד פינוי היישובים, רוב ההתקפות כללו הפגזה במרגמות. אחרי כמה זמן פיתחו הפלסטינים רקטה מאולתרת בשם "קסאם". המאמצים לפגוע בישראלים בצירי התנועה לא פסקו. ציר כיסופים, שהיה אז כביש הגישה היחיד לגוש ושעובר בין דיר אל באלח לחאן יונס, שימש כמטרה עיקרית לפיגועי ירי מצד המחבלים ולא מעט ישראלים נרצחו בו כתוצאה מירי, שבוצע בחסות פרבריה הצפוניים של חאן יונס. פיגוע הירי הכי חמור בציר היה רצח טלי חט על ידי צה"ל. למרות שמספר פעמים המחבלים הצליחו לחדור אל אזורי החממות ולפגוע בעובדים ששהו שם.בנוסף לפיגועי הירי, תושבי גוש קטיף חיו תחת הפגזה מתמדת מצד הפלסטינים.5904 פצצות מרגמה ורקטות קסאם נורו אל עבר יישובי הגוש מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצה. ההפגזות התבצעו בתדירות כמעט יומיומית ורובן מאזור חאן יונס.מתנגדי ההתנתקות טענו שהיישובים משמשים חומת מגן ליישובי הנגב המערבי ומונעים ירי רקטות עליהם ועל ערים עורפיות כגון אשקלון נתיבות ואף אשדוד. העובדה כי אחרי ההתנתקות נמשך ירי הקסאמים לעבר יישובים שמחוץ לרצועת עזה. ואפילו הגיע לנקודות צפוניות מבעבר, מהווה הוכחה לטענתם. לעומת זאת, תומכי ההתנתקות טענו שהשליטה ברצועת עזה על כמליון וחצי תושביה הפלסטינים מהווה מעמסה דמוגרפית, כלכלית ומוסרית על מדינת ישראל.
לאחר ההתנתקות:
שטחי היישובים שפונו:
מאז שעזבו כוחות צה"ל את ההתנחלויות שברצועת עזה עם השלמת תוכנית ההתנתקות, נותר רובו המוחלט של השטח שננטש שומם. הפלסטינים החיים באזור כמעט לא עשו שימוש בשטח שננטש, והשימוישם המשמעותיים ביותר שנעושו הם שימוש בבניין בית הספר האזורי בנווה דקלים לאוניברסיטת אל אקצה ובניית מחנות אימונים צבאיים האזור התעשייה ביישוב. ב-12 ביולי 2006 נכנסו כוחות גדולים של שריון וחי"ר לאזור שברצועת עזה עם השלמת תוכנית ההתנתקות, נותר רובו המוחלט של השטח שננטש שומם. הפלסטינים החיים באזור כמעט לא עשו שימוש בשטח שננטש, והשימושים המשמעוטיים ביותר שנעשו הם שימוש בבניין בית הספר האזורי בנווה דקלים לאוניברסיטת אל אקצה ובניית מחנות אימונים צבאיים באזור התעשייה ביישוב. ב12 ביולי 2006, נכנסו כוחות גדולים של שריון וחי"ר לאזור גוש קטיף במסגרת מבצע גשמי קיץ ועזבו כעבור יומיים.
הנצחת גוש קטיף:
1) ב- אוגוסט 2008 הוקם במרכז ירושלים מוזיאון הנצחת גוש קטיף המנציח את החיים בגוש וההתנתקות.
ב-30 ביולי 2008 אישרה הכנסת הקמת מרכז הנצחה לגוש קטיף לפני פינויו. באותו חודש הנפיק דואר ישראל בול זיכרון להתיישבות היהודית בגוש קטיף.
ב-9 בספטמבר 2008 עיריית אשקלון קראה לארבעה רחובות בשכונת " הנשיא הרצוג" על שם יישובים בגוש קטיף. הרחובות נקראו על שם ניסנית מורג אלי סיני וכפר דרום. ב- 2008 הוציאה הסופרת אסתר שטרייט -וורצל את הספר "קיץ כתום", רומן המספר על "גירוש גוש קטיף" ונוקט עמדה המתנגדת להתנתקות ותומכת במתנחלים. שטרייט- וורצל אמרה שהיא התנגדה להתנתקות ותומכת בימין הציוני -לאומי.
דעתנו על הפינוי: אנחנו חושבות שזה לא היה בסדר לפנות את גוש קטיף, כי זה הבית של הרבה יהודים בארץ ישראל ולא צריך לתת אותה לערבים. אסור לוותר להם, כי אז הם יחשבו שאנחנו חלשים ומוותרים על כל דבר בקלות, והם בסופו של דבר יוכלו לקחת לנו את כל ארץ ישראל, וזה באמת מה שהם מנסים- ואנחנו אמורים להפגין חוזק, ולא להסכים לכל דבר שהם אומרים.הם סתם משקרים ואומרים שאם נתן להם חלקים "קטנים" מארץ ישראל, יהיה שלום והם יפסיקו להפציץ אותנו, אבל עובדה שזה אף פעם לא קורה, והממשלה עדיין לא מבינה שזה סתם שטויות ,עובדה שאחרי שנתנו לערבים את גוש קטיף הם ישר התחילו להפגיז לכיוון שדרות, מה שלא היה קורה אם לא היה להם את המקום לשלוח עליהם קסאמים... ארץ ישראל היא שלנו מהתורה, הקב"ה נתן לנו אותה- ולא נוותר עליה ולא ניתן אותה.וגם הממשלה ממש לא היו בסדר, כי רוב האנשים הצביעו נגד הפינוי, ואנחנו אמורים להיות מדינה דמוקרטית, שנוהגת על פי רוב העם, והם הלכו לפי רק מה שראש הממשלה אריאל שרון ושריו רצו, ועכשיו הם עדיין לא מבינים שזה לא טוב...!
ואל וארבע בנותיה. בנוסף להתקפות על הציר, בוצע מספר ניכר של ניסיונות חדירה אל עבר יישובי גוש קטיף, רובם סוכלוהמסר שאנחנו רוצות להעביר בעבודה: אנחנו רוצות להראות בעבודה את כל הסבל הנורא שנגרם ליהודי גוש קטיף כתוצאה מהפינוי: אנשים רבים נפצעו, (אחת אפילו מתה!) בתים רבים והמוני יישובים נהרסו,משפחות, חברים וקהילותנפרדו ונקרעו אחד מהשני... עד היום אפילו יש אנשים שעדיין אין להם בית, עבודה וכסף והם גרים מקרוואנים כבר כמה שנים והם סובלים שם. אנשים שכל חייהם השקיעו והתאמצו להקים קהילה גדולה יהודית ביישוב בארץ ישראל, ויום אחד סתם ככה פשוט מישהו בא ולקח להם את הכול, ולא התחשב בהם.אנחנו חושבות שצריך ללמוד מהטעויות שהמדינה עושה ולא לחזור שוב פעם ולפנות עוד יישובים אנחנו ממש מקוות שיהיה שלום ולא נצטרך כל הזמן להלחם בערבים ולתת להם מקום בארץ ישראל שממנו פונו בכוח ובאכזריות יהודים טובים שלא עשו שום דבר לאף אחד. יש לנו טענות רבות נגד התקשורת הישראלית בימינו, שמראה רק את הצד השמלאני שבה- דעת התקשורת, ולא גם את הצד השני- שלנו, הימנים, ומראים רק את כל הדברים הרעים שאנחנו עושים לערבים- ולא גם את כל הדברים הרעים שהם עושים לנו, שזה יותר. אנחנו נורא מקוות שזה ישתנה, והמציאות הישראלית בימינו נגיע לטובה וסופה המר, ויהיה שלום. לא נשכח ולא נסלח...:(! מגישות: שושי לשם ואביטל ליסקר ט'1
עבודה באזרחות- התנחלות:
גוש קטיף:
גוש קטיף היה גוש יישובים יהודיים ששכן בדרום רצועת עזה.הגוש כלל 21 התנחלויות בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל באלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. באוגוסט 2005 פונו ההתנחלויות על ידי מממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות.
התקפות טרור על הגוש:
כשפרצה האינתיפאדה בשנת 1987, היו יישובי הגוש ותושביו מטרה למאות התקפות טרור מצד הפלסטינים. בשנות השמונים היו אלה זריקות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מכוניות ישראליות בצירי הנסיעה ברצועה. בשנות התשעים, ירי והנחת מטעני חבלה נגד מכוניות ישראליות בציר התנועה וסכינאות בנקודות חיכוך בין הישראלים לפלסטינים. בשנת 2001 חלו תמורות ושינויים במאפייני הטרור. זאת כתוצאה מההערכות הנרחבת של צה"ל באמצעי מיגון וביטחון בישובים ובצירי התנועה. משנים אלו ועד פינוי היישובים, רוב ההתקפות כללו הפגזה במרגמות. אחרי כמה זמן פיתחו הפלסטינים רקטה מאולתרת בשם "קסאם". המאמצים לפגוע בישראלים בצירי התנועה לא פסקו. ציר כיסופים, שהיה אז כביש הגישה היחיד לגוש ושעובר בין דיר אל באלח לחאן יונס, שימש כמטרה עיקרית לפיגועי ירי מצד המחבלים ולא מעט ישראלים נרצחו בו כתוצאה מירי, שבוצע בחסות פרבריה הצפוניים של חאן יונס. פיגוע הירי הכי חמור בציר היה רצח טלי חט על ידי צה"ל. למרות שמספר פעמים המחבלים הצליחו לחדור אל אזורי החממות ולפגוע בעובדים ששהו שם.בנוסף לפיגועי הירי, תושבי גוש קטיף חיו תחת הפגזה מתמדת מצד הפלסטינים.5904 פצצות מרגמה ורקטות קסאם נורו אל עבר יישובי הגוש מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצה. ההפגזות התבצעו בתדירות כמעט יומיומית ורובן מאזור חאן יונס.מתנגדי ההתנתקות טענו שהיישובים משמשים חומת מגן ליישובי הנגב המערבי ומונעים ירי רקטות עליהם ועל ערים עורפיות כגון אשקלון נתיבות ואף אשדוד. העובדה כי אחרי ההתנתקות נמשך ירי הקסאמים לעבר יישובים שמחוץ לרצועת עזה. ואפילו הגיע לנקודות צפוניות מבעבר, מהווה הוכחה לטענתם. לעומת זאת, תומכי ההתנתקות טענו שהשליטה ברצועת עזה על כמליון וחצי תושביה הפלסטינים מהווה מעמסה דמוגרפית, כלכלית ומוסרית על מדינת ישראל.לאחר ההתנתקות:
שטחי היישובים שפונו:
מאז שעזבו כוחות צה"ל את ההתנחלויות שברצועת עזה עם השלמת תוכנית ההתנתקות, נותר רובו המוחלט של השטח שננטש שומם. הפלסטינים החיים באזור כמעט לא עשו שימוש בשטח שננטש, והשימוישם המשמעותיים ביותר שנעושו הם שימוש בבניין בית הספר האזורי בנווה דקלים לאוניברסיטת אל אקצה ובניית מחנות אימונים צבאיים האזור התעשייה ביישוב. ב-12 ביולי 2006 נכנסו כוחות גדולים של שריון וחי"ר לאזור שברצועת עזה עם השלמת תוכנית ההתנתקות, נותר רובו המוחלט של השטח שננטש שומם. הפלסטינים החיים באזור כמעט לא עשו שימוש בשטח שננטש, והשימושים המשמעוטיים ביותר שנעשו הם שימוש בבניין בית הספר האזורי בנווה דקלים לאוניברסיטת אל אקצה ובניית מחנות אימונים צבאיים באזור התעשייה ביישוב. ב12 ביולי 2006, נכנסו כוחות גדולים של שריון וחי"ר לאזור גוש קטיף במסגרת מבצע גשמי קיץ ועזבו כעבור יומיים.הנצחת גוש קטיף:
1) ב- אוגוסט 2008 הוקם במרכז ירושלים מוזיאון הנצחת גוש קטיף המנציח את החיים בגוש וההתנתקות.ב-30 ביולי 2008 אישרה הכנסת הקמת מרכז הנצחה לגוש קטיף לפני פינויו. באותו חודש הנפיק דואר ישראל בול זיכרון להתיישבות היהודית בגוש קטיף.
ב-9 בספטמבר 2008 עיריית אשקלון קראה לארבעה רחובות בשכונת " הנשיא הרצוג" על שם יישובים בגוש קטיף. הרחובות נקראו על שם ניסנית מורג אלי סיני וכפר דרום. ב- 2008 הוציאה הסופרת אסתר שטרייט -וורצל את הספר "קיץ כתום", רומן המספר על "גירוש גוש קטיף" ונוקט עמדה המתנגדת להתנתקות ותומכת במתנחלים. שטרייט- וורצל אמרה שהיא התנגדה להתנתקות ותומכת בימין הציוני -לאומי.
דעתנו על הפינוי:
אנחנו חושבות שזה לא היה בסדר לפנות את גוש קטיף, כי זה הבית של הרבה יהודים בארץ ישראל ולא צריך לתת אותה לערבים. אסור לוותר להם, כי אז הם יחשבו שאנחנו חלשים ומוותרים על כל דבר בקלות, והם בסופו של דבר יוכלו לקחת לנו את כל ארץ ישראל, וזה באמת מה שהם מנסים- ואנחנו אמורים להפגין חוזק, ולא להסכים לכל דבר שהם אומרים.הם סתם משקרים ואומרים שאם נתן להם חלקים "קטנים" מארץ ישראל, יהיה שלום והם יפסיקו להפציץ אותנו, אבל עובדה שזה אף פעם לא קורה, והממשלה עדיין לא מבינה שזה סתם שטויות ,עובדה שאחרי שנתנו לערבים את גוש קטיף הם ישר התחילו להפגיז לכיוון שדרות, מה שלא היה קורה אם לא היה להם את המקום לשלוח עליהם קסאמים... ארץ ישראל היא שלנו מהתורה, הקב"ה נתן לנו אותה- ולא נוותר עליה ולא ניתן אותה.וגם הממשלה ממש לא היו בסדר, כי רוב האנשים הצביעו נגד הפינוי, ואנחנו אמורים להיות מדינה דמוקרטית, שנוהגת על פי רוב העם, והם הלכו לפי רק מה שראש הממשלה אריאל שרון ושריו רצו, ועכשיו הם עדיין לא מבינים שזה לא טוב...!
ואל וארבע בנותיה. בנוסף להתקפות על הציר, בוצע מספר ניכר של ניסיונות חדירה אל עבר יישובי גוש קטיף, רובם סוכלוהמסר שאנחנו רוצות להעביר בעבודה:
אנחנו רוצות להראות בעבודה את כל הסבל הנורא שנגרם ליהודי גוש קטיף כתוצאה מהפינוי: אנשים רבים נפצעו, (אחת אפילו מתה!) בתים רבים והמוני יישובים נהרסו,משפחות, חברים וקהילותנפרדו ונקרעו אחד מהשני... עד היום אפילו יש אנשים שעדיין אין להם בית, עבודה וכסף והם גרים מקרוואנים כבר כמה שנים והם סובלים שם. אנשים שכל חייהם השקיעו והתאמצו להקים קהילה גדולה יהודית ביישוב בארץ ישראל, ויום אחד סתם ככה פשוט מישהו בא ולקח להם את הכול, ולא התחשב בהם.אנחנו חושבות שצריך ללמוד מהטעויות שהמדינה עושה ולא לחזור שוב פעם ולפנות עוד יישובים אנחנו ממש מקוות שיהיה שלום ולא נצטרך כל הזמן להלחם בערבים ולתת להם מקום בארץ ישראל שממנו פונו בכוח ובאכזריות יהודים טובים שלא עשו שום דבר לאף אחד. יש לנו טענות רבות נגד התקשורת הישראלית בימינו, שמראה רק את הצד השמלאני שבה- דעת התקשורת, ולא גם את הצד השני- שלנו, הימנים, ומראים רק את כל הדברים הרעים שאנחנו עושים לערבים- ולא גם את כל הדברים הרעים שהם עושים לנו, שזה יותר. אנחנו נורא מקוות שזה ישתנה, והמציאות הישראלית בימינו נגיע לטובה וסופה המר, ויהיה שלום. לא נשכח ולא נסלח...:(!
מגישות: שושי לשם ואביטל ליסקר ט'1
ביבליוגרפיה:
1) ויקיפדיה, http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%95%D7%A9_%D7%A7%D7%98%D7%99%D7%A3
2) גוש קטיף, http://www.katif.net/tro_he.php
3) תמונות, http://www.google.com/imgres?imgurl=http://www.chabad.info/images/news/701/70070.jpg&imgrefurl=http://www.chabad.info/index.php%3Furl%3Darticle_he%26id%3D15492&usg=__4-fHxmk1fBjZf2Yz6Se3nOhN8l8=&h=304&w=450&sz=26&hl=iw&start=1&um=1&itbs=1&tbnid=DJhQ2co49NZjrM:&tbnh=86&tbnw=127&prev=/images%3Fq%3D%25D7%2592%25D7%2595%25D7%25A9%2B%25D7%25A7%25D7%2598%25D7%2599%25D7%25A3%26um%3D1%26hl%3Diw%26lr%3D%26sa%3DN%26rlz%3D1R2_____en%26tbs%3Disch:1